אני הולכת אם הבעת פנים אטומה, מסתכלת מאחורי, לצדדים, וקדימה,
מסתכלת אם יש אנשים באיזור.
רק פנסי הרחוב מאירים אליי בצבע כתמתם, וכשאני עוברת לידם, כמו קסם הם מתחילים להבהב.
אני מחייכת לעצמי, אני אוהבת כשהם מתחילים להבהב.
קולות של מכוניות מבהילים אותי, צללים מוזרים בקצה שדה הראיה שלי אך אני נבהלת סתם, אלה
רק חתולי הרחוב האהובים עליי.
אני מרימה את ראשי, מסתכלת על הגבעה הרחוקה, מעליה ענן רחב מבזיק בברק תכול וסגלגל.
אני רצה כהרגלי במדרגות מעלה. בקפיצות קלות אני מגיעה לקומה שלי, אולי אזכה לחוות גשם ראשון היום בלילה.
עוד יום משעמם, ויום חדש ליום משעמם אחר :)
אולי משהו מיוחד יקרה מחר ^^
');){kind=link}