יושבת בכיתה שקטה, מתרכזת בלצייר דברים או להציץ על התלמידים מסביבי.
אבל אף אחד לא יודע. אפילו לא אמא שלי.
אני לומדת את כולם, אחד אחד, אני מכתיבה אצלי בראש את נקודות התורפה, את נקודות החוזקה,
את האופי שלהם. את מה שהם עושים, אני יודעת אותם.
אפילו כשחברות שלי לידי, אני יכולה למצוא את עצמי פשוט מסתכלת עליהן מזווית העין וחושבת בראשי
מי הן באמת. מעבירה מידע בראש.
לומדת כל צעד של אנשים, מסתכלת לתוך העיניים שלהם כדי לראות מה הם מרגישים ברגע זה.
מקשיבה לקול שלהם בריכוז, רמזים לפחד או לעצב יכולים להיות שם.
וגם עם הם מופיעים , אני לא מגיבה. נותת להם להאמין שאני לגמרי פסימית ולא מבינה מה קורה.
זה כלכך כיף להיות מסתורית וחסויה לאחרים בזמן שאחרים שקופים אליי.
לוקחת איתי את הסודות שאחרים זורקים פנימה, אליי, עד הקבר.
לומדת אותם רק יותר ויותר כל יום.
;){kind=link}