"זו הסחורה הכי טובה שלכם?" הברון שאל את אמא וסקר את גופי, "היא די צעירה, מריון" הוא אומר ואמא שלי צוחקת, "היא מבוגרת בנשמתה. היא שווה כל פאונד! תבחון את תווי פניה ואת שיערה" הוא ניגש אלי וריח הסיגרים עופף את האוויר, הוא נגע בשיערי והשמיע קול התפעלות "צדקת מריון. שיערה רך כמו משי, חבל שצבעו אינו בהיר." אמא שולחת אלי מבט זועם.
"תווי פניה עדינים מאוד. אני רואה שזה לא עבר בגנטיקה" הוא מחייך ואמא מרימה גבה, "אתה טוען שפני פראיות? אתה מקטין את סיכויך לקבל נערה יפייפיה, אדוני." הוא מושך בכתפיו ומסתובב סביבי כמו נשר, "מה שמך, נערתי?" אני בולעת מעט רוק ופותחת את פי "איני מתכוונת לענות על שאלתך" בתגובה אמא התקדמה אלי במהירות
והנחיתה סטירה שצלילה מדהד באוזני "תעני למה שהברון אומר לך, ברור?" קולה נוטף ארס.
ראשי מסתחרר כמאט נופלת כשהברון תופס בכתפי, "תשמרי על שיווי משקל ילדונת," הוא אומר לי ואני תופסת ביד אחת את ראשי, דם מתחיל לטפטף מאפי ואני מחייכת, זה עוד פחות גרוע מעברי.
"תראי למה גרמת! תסלח לי הברון, אביא מטפחת נייר למטונפת הזו. בושה לכל המשפחה" ואמא נעלמת לתוך הבית הגדול.
"את בסדר?" הברון שואל אותי ומרים מעט את כובעו השחור, "היא לא עשתה לך נזק רציני?" הוא ממשיך להמטיר
עליי שאלות "אני נראית לך בסדר? אני אמורה לדעת עם עשתה? אני אדגים עליך את הסטירה ותבין בעצמך" אני אומרת בחוצפה ודוחפת אותו ממני, כובעו עולה מעט ואני רואה את פניו.
עיניו אפורות ושיערו הבלונדיני אסוף לאחור, הוא לא נראה מבוגר כמו כל הברונים הקודמים שבאו לראות אותי, "מה גילך, ילדה?" קולו לפתע התקשה "חצי של שלושים" אני מתחכמת ומתיישבת על הרצפה, הדם לא מפסיק לנזול ואמא עדיין לא חזרה, "חבל שלילדה כמוך יש אמא כזו" הוא לא ברון. זה לא משפט שברון אמור להגיד, לא אמור להיות לו אכפת ממני. אמור להיות לו אכפת מצאצאיו.
"בנך לא אמור לבוא איתך?" אני שואלת מעבר למותר ל'ילדה יפייפיה' "אין לי בן." נרעדתי והתרחקתי מיד, הוא פדופיל "קחי" מרחוק אמא זרקה אלי מטפחת נייר וחזרה מיד אל הגבר הזר שאינו ברון.
"את יודעת מריון, עם תפגעי בבריאותה של נערה זו, אף אב מכובד לא יקח אותה. היא צריכה להיות בריאה לגמרי ואת פוגעת בבריאות שלה וביופי שלה, ואת יודעת מה יקרה עם 'ילדה יפייפיה' תאבד את יופיה בעודה נמכרת לברון?" הוא פגש במבטו הקפוא בעיניה הקטנות של אימי, היא הרימה גבה והינהנה.
"אדוני, אני חושבת שכדאי שאני אציג אותה. הילדה הזו לא יכולה אפילו לפתוח את הפה ולהגיד דברים בסיסיים, אך היא חכמה יחסית לגילה הצעיר." היא הסתכלה עליי ברשעות, הינהנתי בשקט והיא התחילה.
"הנערה עדיין לא אמרה לי את שמה" הוא פנה אליה כמו ילד קטן, אמא אמא! מארי לקחה לי את הצעצועים
פלאשבק קצר פילח את מחשבותי, אך פלאשבק זה מעולם לא קרה.
"שמה הוא מארי, מארי אקווה לין" אמא אמרה, "אך יש לה שלוש שמות כך שתוכל לקרוא לה בהם. מארי, אקווה ויסמין." היא אמרה והביטה בגוואה בי, כאילו נולדתי למשפחת מלוכה. "אבל אני מעדיפה את השם אקווה או יסמין" התפרצתי, "אני אקרא לך מארי" השתתקתי והבטתי בו במבט חלול, הלוואי והייתי נולדת 'ילדה מכוערת' ולא הייתי צריכה לעבור את כל האירועים האלו.
"כמה היא עולה?" אמר הגבר הזר. דמעות עלו בעיניי, כך פתאום אני עוזבת את כל השכונה, את המקום בו גדלתי לטובת סיפוקו של זקן "בן כמה אתה בכלל?!" צרחתי לתוך פניו, הרגשתי את הדם זורם בלחיי וצובע אותם באדום ארגמן, הגבר הזר שתק ואימי התאפקה מלסטור לי שוב "תשתקי מארי!" קולה הגבוה בטח פוצץ את אחת הנורות בהמשך הרחוב, "למה את חייבת למכור אותי?! את עדי כדי כך צריכה כסף" אך הפעם היא התעלמה ממני וחזרה אליו, "ארבע מאות פאונד. לא פחות ולא יותר." הגבר הוציא מכיסאו את הכסף, "תקחי שש מאות. אני רואה שאת נואשת" הוא העביר אליה את הכל וחייך אליי "תאספי את חפציך עכשיו. אנחנו צריכים להספיק להפלגה" אמא מיד נכנסה חזרה לבית הגדול והשאירה אותי לבד איתו, "יהיו לך חיים יותר טובים שם" זווית שפתיו כמאט התעקלו לחיוך אך הוא מיד הסתובב והתקדם אל מכונית האוויר.
עליתי לחדר שלי וקפצתי מעבר לגרם המדרגות השבור, ומתחתיו חור גודל פעור ברצפה ומוביל ישר אל המרתף. אמא פעם החליקה למטה אל המרתף ושברה את זרועה השמאלית.
פתחתי את הארון הקטנטן המפוצץ בבגדים והורדתי ממנו את המזוודה הגדולה הכחולה-כסופה שתמיד אהבתי.
הכנסתי את כל הבגדים וליטפתי את הארון, אתגעגע לראות אותו, מאוד.
נכנסתי לחדר האמבטיה המרווח, הכנסתי את כל מוצרי ההגיינה שאני צריכה, בדרך ליציאה חטפתי חמישה כריכים ודחפתי אותם למזוודה, יצאתי בריצה מהבית והדמעות יצאו בפרץ אדיר. נכנסתי עם הגבר הזר למכונית האוויר והתכווצתי בפינה, לפעמים אני רוצה שכל זה יגמר כבר, שאחיה חופשיה ובעלת זכויות.
*אני יכולה להפוך את זה לסיפור ארוך יותר עם פרקים עם אתם רוצים :)
*מצטערת עם היו לי פה שגיאות כתיב
;){kind=link}