יושבת במרפסת ומבטיה לירח הזוהר בשמיים הכהים, חולמת לעזוב את כדור הארץ, להביט בו מקרוב.
ומשום מקום מגיעה מחשב על הטרדות מיניות.
ומיליון שאלות בנוסף.
האם לראות גבר משתין ברחוב ומסתכל עליי זאת הטרדה?
עם כן, ואו כמה גברים כאלה ראיתי.
באמצע הרחוב הולכים לשיח, משתינים על עמוד, נכנסים מתחת לבניין פתוח לגינה ומשתינים שם.
ורובם ראו אותי.
למה בנות עשרה צריכות לדאוג שמישהו יגע בהן ברחוב?
למה בנות מפחדות לדבר לאנשים מבוגרים ברחוב?
למה אני נתקפת טיקים מזעזעים בצוואר כשאני חושבת שמישהו שאני מכירה אולי הטריד/ יטריד מישהי..
והטעות שלי, שביקשתי ליום הולדת 13 שוקר חשמלי או תרסיס פלפל, ואמא שלי שאלה למה, עניתי בפשטות, להגנה עצמית.
למה אני צריכה ללכת עם פנים מרושעות, אנטי חברתיות, אגריסיביות כדי להרגיש בטוחה?
לפעמים אני מעלה בראש, שאולי בגלל הפחדים האלו אני לא מתחברת לבנים כמו שחשבתי.
ואפילו שאני לא עברתי הטרדה (חוץ מהתנגשות של יד על הישבן או מרפק די כואב שחברה נתנה לי בחזה ולא אמרה סליחה) אני מפחדת לחבק גברים. עם פתאום ההורמונים ישתוללו להם.
כל פעם שאני הולכת לבד ברחוב חשוך, כי אין ברירה.
אני מתוחה כמו קפיץ, השמיעה שלי עוזרת במקרה הזה.
הפנים שלי משדרות 'IM NOT FRIENDLY SO F OFF'
אולי זה מה שהציל אותי מחברות גברים מהלסתכל עליי?
אולי אני נמוכה מדי ?
מה שבטוח, מה שזה לא יהיה, זה הציל אותי מלהיות אצל פסיכולוגים. מלהיות עם טראומה.
ואני מקווה שכל מי שהוטרדה מינית תעבור את זה, כי אפשר להשתקם, ואתן לא אשמות.
...
ואז אני חוזרת להתמקד בירח הזוהר, אני מתעייפת פתאום ואני שוקעת בשינה קלה בכיסא.
*ואז כמובן קמתי וישר רצתי לבלוג לכתוב את מה שעבר לי בראש ^^
;){kind=link}