עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

היי, אני ליז.

אני אובססיבית למים, צמחונית, אני עושה בושות בשפע, סגורה,
נמוכה, חייכנית, ילדותית, מרדנית וחצופה. אני לא יכולה לבטוח באנשים פנים מול פנים, אני מנותקת מרגשות, אני שותקת הרבה. מרחפת לי וחולמת על עולם מעל העננים.

Dont try being someone else,
You can't live under mask of fakeness forever.
חברים
דניאלcosmicBFFgamer girlעוד מוזרה בעולםsmooth criminalTigerLily
Spirted Away

המסע המופלא (Spirted Away) הוא הסרט הכי אהוב עליי.
הסרט היחידי בו בכיתי.
הכל התחיל כשהמשפחה של צ'הירו רצו לעבור דירה, והם אבדו ביער.
הם הגיעו למנהרה ומשם לכפר, האבא החזיר (הייתי חייבת :C) שלה התחיל לאכול באיזושהי מסעדה פתוחה והם אמרו שהם ישלמו על זה "אחר כך" ואמא שלה נגררה. צ'הירו יוצאת משם והולכת לגשר, ושם היא פוגשת את האקו.
אני ממליצה על הסרט מאוד !! :)
Pewdiepie

שם אמיתי: פליקס (שם משפחה אני לא זוכרת)
ראיתי אותו פעם ראשונה באחד מהסרטונים של The Fine Bros
ולגמרי נדלקתי!!
הצטרפתי לערוץ שלו רק כשהיו לו 7 מיליון רשומים.
אני מתה עליו והוא עושה לי את היום טוב :>
יש לו חברה בשם מרזיה (היא איטלקיה) והיא חמודה ברמות! גם אליה אני רשומה והם ממש חמודים יחד. והוא ממש מצחיק!
BROFIST :D
IM GOING INSANE
30/09/2013 15:52
Yin Yang ☯

I DONT FUCKING WANT TO GO TO THE MILITARY! AND I WONT!

WASTING 2 years of my life for this FUCKING STUPID COUNTRY?!

BITCH PLEASE!

I HAVE MORE STUFF TO DO IN MY LIFE THEN DO THINGS PEOPLE I DONT EVEN KNOW TELING ME TO DO.

IF YOU'LL TRY TO TOUCH ME I'LL FUCKING BREAK YOUR FUCKING NOOOOOSEEEE DO HEAR ME ?!

STOP TELING ME MILITARY IS GOOD BEACAUSE IT IS NOOOT.

I WANT TO LEAVE THIS PLACE SO BADLY

I HATE THIS COUNTRY

EVEN AS A KID I HATED THIS PLACE

I NEVER UNDERSTOOD WHY MY PARENTS CAME HERE

I HATE EVERYTHING HERE

I WANT TO TAKE MY MOM AND MY PETS AND LEAVE AND NEVER COME BACK.

BIBI DOSNT EVEN CARE ABOUT THIS COUNTRY AND ONLY ABOUT HIMSELF!

I HATE THIS PLACE ALSO BEACAUSE PEOPLE KEEP TRYING TO GET ME BACK INTO JEWISH PERSON.

F OOOOOOOOOOOOOOFFFFFF

 

IM SO OUT RAGE I CANT EVEN........!!!!!!!!

I WANT TO CHOKE SOMEONEEEEEE

 

Whew, for a second there i thought it said 						****					 gif.

 

 

 

2 תגובות
נ ה ד ר!
29/09/2013 14:59
Yin Yang ☯

שוב חזרתי לשגרה, שוב חברות שלי מנדנדות לי עם שאלות על המראה החיצוני שלהן.

ספורט על היום הראשון. רעבה מאוד.

חוזרת הבייתה, מתחילה לאכול את הסלט האהוב עליי ונושכת את הלשון מאוד חזק בטעות.

אני מתחילה ליבב כמו כלבלב קטן ומתברר שהיא מדממת לי

דרך אגב היא עדיין מדממת לי. ואני נשארת רעבה כי כל ביס מעביר לי דקירות כאב בגוף, קשה להסביר ..

יופי של יום.

3 תגובות
אני יותר מדי עצמאית ומרדנית?
28/09/2013 12:15
Yin Yang ☯

מאז שהייתי קטנה לא אהבתי לבקש עזרה.

גם בשיעורים, גם עם לא הסתדרתי, תמיד בטחתי בעצמי.

לפעמים זרקתי את הדברים לצד, לא היה לי כוח להתמודד.

לפעמים שברתי את הראש עד שגיליתי מה אני צריכה לעשות.

אבל אף פעם לא ביקשתי עזרה. שנאתי להגיד למורים שאני לא מבינה,

שאני צריכה עזרה, שיחזרו שוב. זה עיצבן אותי לחשוב שאני לא מבינה.

 

 

אנשים אחרים לא רואים את זה באור חיובי, חושבים שאני צריכה עזרה.

 

אמא שלי רצתה לשלוח אותי פעם אחת לפסיכולוגית, כי אני סגורה.

פעם אחרונה שראיתי פסיכולוגית יום אחרי זה כמה בנות ידעו על מה דיברנו.

אני לא אפתח את הפה שלי, את הרגשות שלי בפני אנשים, בחיים לא יקרה.

 

אמא שלי רצתה להביא לי מורה פרטית, כי היא חשבה שאני לא מצליחה בלימודים.

זה נכון, אני אוהבת ללמוד אבל בית הספר עושה זאת בצורה משעממת ומדכאת,

עובדה שלמדתי הרבה יותר דברים מהאינטרנט והם נשארו אצלי בראש מאשר בלימודים.

אני לא מסוגלת להבין מילולית. אני צריכה דף שעליו כתובות המילים והסברים.

אבל גם עם זה, עדיין נכנסתי לכיתה טובה..

 

ושוב אמא שלי חשבה שאני צריכה מורה פרטית לפסנתר.

היא אמרה שיש לי כישרון במוזיקה, אבל אני צריכה מורה.

סירבתי בכל הכוח. אמרתי לה שאני מסוגלת בעצמי.

כמו כתיבה, פסנתר היא הדרך השניה שלי להוציא רגשות.

וזה פשוט טאבו אצלי שמישהו ישמע אותי מנגנת.

 

 

למה אנשים חושבים שאני צריכה עזרה כשאני יודעת לגמרי להסתדר בעצמי?!

6 תגובות
פאאאארק :)
27/09/2013 10:37
Yin Yang ☯

 

אז היום הלכתי עם ה' לפארק :)

חשבתי שבהתחלה הכל יהיה מבאס ועצוב בגלל שחברה אחת

לא יכלה וחברה אחרת לא הייתה אחראית מספיק ובכלל לא קמה בזמן.

אז חיכיתי לה' כי אין מצב שאני יוצאת מאוטובוס ועולה לאוטובוס אחר הבייתה.

והלכנו לפארק, ועשיתי המון בושות (אני עם הצחוק היותר מדי קולני שלי ^^ )

ואז הלכנו לפארק כושר קטן וכל המתקנים היו קלים בשבילי וה' "זה בגלל שאת קלה"

אולי היא צודקת. למרות שאני לא ממש קלה אבל שיהיה :)

והלכנו לחנות וה' קנתה הרבה ממתקים שאני אישית נגעלתי,

למרות שאני אוהבת מאוווווווד גלידות שוקולד אבל חוץ מזה אני לא אוהבת מתוק.

אני מעדיפה בהרבה חריף ומלוח.

והמקומות שהלכנו העלו לי הרבה זכרונות :)

וקניתי כדור  של סמישאריקי שרוסיות ורוסים פה יבינו על מה אני מדברת :)

והינה תמונה שלו:

 

 

 העלאת תמונות

 

8 תגובות
שוב, עוד אחת, שוב!!!!!
26/09/2013 11:25
Yin Yang ☯

 

עוד מסיבת נרקומנים.

שוב מ12 בלילה עד עכשיו וממשיך.

לא יכלו לשים טראנס שכולם יאהבו? בלי בומים, משהו מקורי?

והם רק מגבירים את זה!

כל העיר שומעת אותם וגם השכונות למעלה שאני שם.

הם ממש מעצבנים.

איפה המשטרה בכל העניין ?! בטח חוגגים על מנה במקדונלדס ובלחלק

דוחות שגויים לאנשים סתם ככה.

יופי.

*מנסה להשאר שפויה*

 

 

6 תגובות
"את מחפשת בעיות על התחת שלך"
25/09/2013 16:05
Yin Yang ☯

כמו כל יום רגיל בחופש, היו לי כמויות אנרגיה בבוקר.

אבל בגלל הכלבה שלי העירה אותי מוקדם, החלטתי לרחם על השכנים ולא להתחיל עם

המופעים הקולניים שלי.

 

שעתיים עברו, אני כבר קופצת מסביב, רואה תוכניות בנשיונל ג'יאוגרפיק ו (לכודים בארץ זרה, סמים בע"מ)

והיסטוריה (הייתה תוכנית על בלודי מארי, ועל ג'יין גריי ועל האחוזה הזאת..מסכנה ג'יין ! :( )

ואמא שלי חזרה מהעבודה, ובנוסף!

היא קנתה שני רובי מים קטנים זולים.

בגלל ויסקי..כי הוא החליט לטייל איתנו גם אתמול וכמאט איבדנו אותו שוב

למרות שאנחנו בכלל לא אחראיות עליו!

אבל הוא מאוד קולני וצווחן אז מצאנו אותו.

 

והתחלתי להתפרע, יריתי על השיער של אמא שלי מים, על כל המטבח, על החתולים שלי, על הכלבה, על הגגות של השכנים, על המדרגות, על הרבה מאוד דברים.

והתחלתי להגיד שטויות, לעצבן את אמא שלי ולברוח. הרבה לצחוק D:

החתולות שלי נכנסו להלם והסתכלו עליי כאילו נדפקתי בקיר ומשהו לא בסדר איתי.

ואמא שלי אמרה לי "את מחפשת בעיות על התחת שלך ליז"

ואז הצבעתי על התחת שלי ואמרתי לה "יש לי בעיה, פה ופה ופה" והצבעתי על כמה מקומות על העכוז D:

ועכשיו אני יושבת כאן ולועסת קרח (אני אובססיבית לזה כמו שאני אובססיבית למים! :)

 

 

0 תגובות
Smile
25/09/2013 00:08
Yin Yang ☯

 

לחייך זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם.

חיוך מסמל אופטימיות, אנרגיה טובה, אווירה חיובית.

 

לא משנה מי מחייך, בין עם זה מישהו שאני לא מחבבת,

אם הוא מחייך

אני אחייך.

זה בלתי נשלט.

עם מישהו מוציא צחקוק בכיתה, אני נחנקת מצחוק ומשמיעה קולות מוזרים.

גם כשמאוד עצוב.

תחייכו, תחפשו את הדבר הטוב, את הדבר הטוב שיוצא מכל דבר.

 

כי אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב :)

 

לחיוך יש כלכך הרבה דברים טובים...הרבה מאוד!

מניסיון, כשאתם בוכים, תדמיינו אצלכם בראש, מישהו חשוב לכם מחייך.

ותחייכו גם אתם :)

תעודדו את עצמכם, זה שיש תקופה רעה עכשיו זה לא אומר שהחיים לפניכם חתומים כבר :)

 

גם לי קשה לפעמים להשאר שמחה, אבל אני מנסה ותנחשו..

זה עובד ;)

 

 

6 תגובות
סתם ערב נחמד :)
24/09/2013 21:43
Yin Yang ☯

אני הולכת אם הבעת פנים אטומה, מסתכלת מאחורי, לצדדים, וקדימה,

מסתכלת אם יש אנשים באיזור.

רק פנסי הרחוב מאירים אליי בצבע כתמתם, וכשאני עוברת לידם, כמו קסם הם מתחילים להבהב.

אני מחייכת לעצמי, אני אוהבת כשהם מתחילים להבהב.

קולות של מכוניות מבהילים אותי, צללים מוזרים בקצה שדה הראיה שלי אך אני נבהלת סתם, אלה

רק חתולי הרחוב האהובים עליי.

אני מרימה את ראשי, מסתכלת על הגבעה הרחוקה, מעליה ענן רחב מבזיק בברק תכול וסגלגל.

אני רצה כהרגלי במדרגות מעלה. בקפיצות קלות אני מגיעה לקומה שלי, אולי אזכה לחוות גשם ראשון היום בלילה.

עוד יום משעמם, ויום חדש ליום משעמם אחר :)

אולי משהו מיוחד יקרה מחר ^^

12 תגובות
גם עם הוא קיים בשבילי הוא מת
23/09/2013 23:35
Yin Yang ☯

זה היה ב2009 אני חושבת. בכריסמס (שאני לא חוגגת כבר מאז)

הלכתי למשפחה שדבר הזה יצר. החדשה.

הוא, אני, אחי הקטן, אשתו החדשה והבן הגדול.

הדבר התחפש לסנטה קלאוס וחילק מתנות זולות אבל חמודות,

הכל היה בסדר. היה כיף.

רדפתי אחרי הבן הגדול של אשתו החדשה עם כרית והוא אחרי,

עשינו מלא שטויות. במיוחד בלילה! זרקנו מהחלון על מכוניות חתיכות של תפוחים.

הוא היה נחמד, ואני הכי מתגעגעת אליו מכל המשפחה הזאת.

אחי הקטן התחיל להשתולל, הוא אטום של אנרגיה (דומה לי D:)

אבל הוא הגזים ואני לא זוכרת מה הוא עשה, אבל אני זוכרת

שהוא שכב על הספה, ואני נתתי לו את הסטירה הכי חלשה שאי פעם נתתי. כמו ליטוף על הלחי.

לא רציתי להכאיב לו, בחיים!! גם עם אני לא סובלת אותו ולא אסבול.

הוא התחיל לבכות ולצרוח, והדבר בא אליי וישר תפס אותי בכתפיים

"מה את חושבת שאת עושה?" הוא שאל

אני הייתי בשוק לגמרי, אני לא פגעתי בו חזק בכלל, ואז הוא עשה את מה שאני אזכור תמיד.

סטר לי, לא סטירה מאוד כואבת אבל סטירה שהשאירה סימן אדום לכמה דקות.

התחלתי לבכות (עד כמה שאני מנסה להכחיש את זה, אני ילדה שעולות לה הדמעות מכל דבר, אבל אני לא בוכה..)

והוא צעק שאני אלך למסדרון.

ישבתי שם עם הראש שלי בין הברכיים, והצצתי מבין הדמעות שלי, הם פתחו את המתנות ושיחקו.

זאת רק עוד סיבה לשנוא את היצור שבכלל עשה אותי.

 

 

כשנולדתי ההורים שלי התגרשו, הוא בקושי ביקר אותי.

בימי הולדת הוא שלח מתנות, אף פעם לא אהבתי אף אחד מהן.

הוא כל הזמן היה עסוק בעבודה, זה מובן.

אבל עכשיו.. שיש לו את אחי, הוא תמיד איתו ומדבר איתו והכל, אבל בנוסף,

כל הדברים האלו.. סגרו אותי, קיררו לי את טוב הלב. והשאירו אותי בוהה מהצד בנעשה.

 

כשאני עם הדבר, אני לא מרגישה אני, אני מתחצפת אליו, הוא מרגיש לי זר ומגעיל.

אני שונאת שהוא כורך את הידיים השריריות שלו סביבי (לא שאני שונאת שרירים אבל את שלו אני לא סובלת)

אני לא אוהבת איך שהוא מדבר אליי, אני לא אוהבת את הרכות שלו כלפי. הוא זבל. ואני מרושעת.

אני רעה. הוא פגע בי. הוא מנסה "להגיד" סליחה אבל אני סגורה וסתומה, אני רעה, זאת עובדה ואני יודעת.

 

אני מרגישה דחויה, רציתי משפחה נורמלית ושמחה, שהאמא בבית והאבא עובד, שאני חוזרת מבית הספר והיא מחכה לי בחיוך ולא אני לה, שאני רואה אותו.

וכל מה שנותר לי עכשיו זה לכתוב פוסט פתתי ולהחזיק את הדמעות שממש על סף נפילה.

לחברות שלי יש משפחות טובות, עם שני ההורים ואני מסתכלת מהצד, איך הן מתלהבות מהאבא שלהן ומאמא שלהן, מאחיות שלהן.

והמשפחה שלי דפוקה. כולם אצלינו דפוקים חוץ מסבא שלי [מצד הדבר] ואמא.

וגם יש פעמים שאני חושבת בראש, עם אמא שלי תעלם? במובן של אתם יודעים מה.

אני אצטרך לחיות איתם?

אני מעדיפה לברוח!

 

 

אני לא מקנאה בו, לאח שלי מגיע יותר מזה. הוא יחסית לבן 8 עובר יותר ממני.

יודעים מה? אני אפסיק לכתוב לפני שאני אבכה והפנים שלי יתנפחו.

יש לי מערבולת רגשות בפעם הראשונה בחיים שלי וזה לא מרגיש לי טוב..

 

2 תגובות
למכירה/חופשייה - סיפור קצר
22/09/2013 16:53
Yin Yang ☯

 

"זו הסחורה הכי טובה שלכם?" הברון שאל את אמא וסקר את גופי, "היא די צעירה, מריון" הוא אומר ואמא שלי צוחקת, "היא מבוגרת בנשמתה. היא שווה כל פאונד! תבחון את תווי פניה ואת שיערה" הוא ניגש אלי וריח הסיגרים עופף את האוויר, הוא נגע בשיערי והשמיע קול התפעלות  "צדקת מריון. שיערה רך כמו משי, חבל שצבעו אינו בהיר." אמא שולחת אלי מבט זועם.

"תווי פניה עדינים מאוד. אני רואה שזה לא עבר בגנטיקה" הוא מחייך ואמא מרימה גבה, "אתה טוען שפני פראיות? אתה מקטין את סיכויך לקבל נערה יפייפיה, אדוני." הוא מושך בכתפיו ומסתובב סביבי כמו נשר, "מה שמך, נערתי?" אני בולעת מעט רוק ופותחת את פי "איני מתכוונת לענות על שאלתך" בתגובה אמא התקדמה אלי במהירות

והנחיתה סטירה שצלילה מדהד באוזני "תעני למה שהברון אומר לך, ברור?" קולה נוטף ארס.

ראשי מסתחרר כמאט נופלת כשהברון תופס בכתפי, "תשמרי על שיווי משקל ילדונת," הוא אומר לי ואני תופסת ביד אחת את ראשי, דם מתחיל לטפטף מאפי ואני מחייכת, זה עוד פחות גרוע מעברי.

"תראי למה גרמת! תסלח לי הברון, אביא מטפחת נייר למטונפת הזו. בושה לכל המשפחה" ואמא נעלמת לתוך הבית הגדול.

"את בסדר?" הברון שואל אותי ומרים מעט את כובעו השחור, "היא לא עשתה לך נזק רציני?" הוא ממשיך להמטיר

עליי שאלות "אני נראית לך בסדר? אני אמורה לדעת עם עשתה? אני אדגים עליך את הסטירה ותבין בעצמך" אני אומרת בחוצפה ודוחפת אותו ממני, כובעו עולה מעט ואני רואה את פניו.

עיניו אפורות ושיערו הבלונדיני אסוף לאחור, הוא לא נראה מבוגר כמו כל הברונים הקודמים שבאו לראות אותי, "מה גילך, ילדה?" קולו לפתע התקשה "חצי של שלושים" אני מתחכמת ומתיישבת על הרצפה, הדם לא מפסיק לנזול ואמא עדיין לא חזרה, "חבל שלילדה כמוך יש אמא כזו" הוא לא ברון. זה לא משפט שברון אמור להגיד, לא אמור להיות לו אכפת ממני. אמור להיות לו אכפת מצאצאיו.

"בנך לא אמור לבוא איתך?" אני שואלת מעבר למותר ל'ילדה יפייפיה' "אין לי בן." נרעדתי והתרחקתי מיד, הוא פדופיל "קחי"  מרחוק אמא זרקה אלי מטפחת נייר וחזרה מיד אל הגבר הזר שאינו ברון.

"את יודעת מריון, עם תפגעי בבריאותה של נערה זו, אף אב מכובד לא יקח אותה. היא צריכה להיות בריאה לגמרי ואת פוגעת בבריאות שלה וביופי שלה, ואת יודעת מה יקרה עם 'ילדה יפייפיה' תאבד את יופיה בעודה נמכרת לברון?" הוא פגש במבטו הקפוא בעיניה הקטנות של אימי, היא הרימה גבה והינהנה.

"אדוני, אני חושבת שכדאי שאני אציג אותה. הילדה הזו לא יכולה אפילו לפתוח את הפה ולהגיד דברים בסיסיים, אך היא חכמה יחסית לגילה הצעיר." היא הסתכלה עליי ברשעות, הינהנתי בשקט והיא התחילה.

"הנערה עדיין לא אמרה לי את שמה" הוא פנה אליה כמו ילד קטן, אמא אמא! מארי לקחה לי את הצעצועים

פלאשבק קצר פילח את מחשבותי, אך פלאשבק זה מעולם לא קרה.

"שמה הוא מארי, מארי אקווה לין" אמא אמרה, "אך יש לה שלוש שמות כך שתוכל לקרוא לה בהם. מארי, אקווה ויסמין." היא אמרה והביטה בגוואה בי, כאילו נולדתי למשפחת מלוכה. "אבל אני מעדיפה את השם אקווה או יסמין" התפרצתי, "אני אקרא לך מארי" השתתקתי והבטתי בו במבט חלול, הלוואי והייתי נולדת 'ילדה מכוערת' ולא הייתי צריכה לעבור את כל האירועים האלו.

"כמה היא עולה?" אמר הגבר הזר. דמעות עלו בעיניי, כך פתאום אני עוזבת את כל השכונה, את המקום בו גדלתי לטובת סיפוקו של זקן "בן כמה אתה בכלל?!" צרחתי לתוך פניו, הרגשתי את הדם זורם בלחיי וצובע אותם באדום ארגמן, הגבר הזר שתק ואימי התאפקה מלסטור לי שוב "תשתקי מארי!" קולה הגבוה בטח פוצץ את אחת הנורות בהמשך הרחוב, "למה את חייבת למכור אותי?! את עדי כדי כך צריכה כסף" אך הפעם היא התעלמה ממני וחזרה אליו, "ארבע מאות פאונד. לא פחות ולא יותר." הגבר הוציא מכיסאו את הכסף, "תקחי שש מאות. אני רואה שאת נואשת" הוא העביר אליה את הכל וחייך אליי "תאספי את חפציך עכשיו. אנחנו צריכים להספיק להפלגה" אמא מיד נכנסה חזרה לבית הגדול והשאירה אותי לבד איתו, "יהיו לך חיים יותר טובים שם" זווית שפתיו כמאט התעקלו לחיוך אך הוא מיד הסתובב והתקדם אל מכונית האוויר.

עליתי לחדר שלי וקפצתי מעבר לגרם המדרגות השבור, ומתחתיו חור גודל פעור ברצפה ומוביל ישר אל המרתף. אמא פעם החליקה למטה אל המרתף ושברה את זרועה השמאלית.

פתחתי את הארון הקטנטן המפוצץ בבגדים והורדתי ממנו את המזוודה הגדולה הכחולה-כסופה שתמיד אהבתי.

הכנסתי את כל הבגדים וליטפתי את הארון, אתגעגע לראות אותו, מאוד.

נכנסתי לחדר האמבטיה המרווח, הכנסתי את כל מוצרי ההגיינה שאני צריכה, בדרך ליציאה חטפתי חמישה כריכים ודחפתי אותם למזוודה, יצאתי בריצה מהבית והדמעות יצאו בפרץ אדיר. נכנסתי עם הגבר הזר למכונית האוויר והתכווצתי בפינה, לפעמים אני רוצה שכל זה יגמר כבר, שאחיה חופשיה ובעלת זכויות.

 

 

 

*אני יכולה להפוך את זה לסיפור ארוך יותר עם פרקים עם אתם רוצים :)

*מצטערת עם היו לי פה שגיאות כתיב

 

2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
כל הספרים שלי
מספר הספרים שיש לי כרגע עומד על:

152 ספרים.
Markiplier

את מארק אני ראיתי ביוטיוב סתם ככה.
ומיד אבל מיד נרשמתי אליו.
הוא מצחיק אותי בטירוף, הוא קורע מצחוק.
הוא חצי גרמני חצי קוריאני (מצד האמא)
אני מתה עליו!!!
וSHUT UP NURSE!!!!!!! SHUT UP!
:)
משאלות
- לנסות למצוא תרופה לסרטן!!
- לחזור אחורה בזמן ולפגוש את אלברט איינשטיין, אייזק ניוטון, פיקסו, ואת ואן גוך.
- ללטף פילים, זאבים, אריות ולביאות, שועלים ושועלים.
- להתנדב בכלביה.
- לגעת בכריש ובשועלים.
- ללמוד לשחק בייסבול, כדורסל וכדוריד יותר טוב.
- לגרום לאמא שלי להבין שאני לא רוצה לאכול חתיכות של חיה מתה על הצלחת שלי.
- ללכת לבריכה אולימפית, לעלות על המקפצה של 15 מטרים לדפוק את הריצה של החיים ולקפוץ :)
- לשחות עם דולפינים.
- אני שוברת כל דבר שמגיע לי לידיים ויש לי אפשרות אז שיתנו לי מלא דברים שאפשר לשבור ^^.
- לעבור לגור בארץ שיש בה הרבה גשם ובקושי חם שם.
- ללכת לאתרים ארכיאולוגים.
- שאני ארוויח הרבה כסף ואני אביא 3/4 לאמא.
- חדר גדול עם מיטה ענקית שאפשר לקפוץ עליה בלי שתשבר ומיליון בובות פרווה.
- ללמוד טקוואנדו
- לקנות ספר על כוכבים.
- לעזוב את הארץ (גם עם אני מפחדת אני לא מתכוונת להשאר פה)
- לקבל 100 בהכל כדי שאני אוכל לעלות לאוניברסיטה ולהכנס לשיעורים שאני רוצה.
- להשתפר בספורט ועל הדרך להוריד 3 ק"ג.
- לעלות לגג גבוה מאוד ולשבת שם.
- למצוא ידיד / חברים בנים...
- להפתר מהחצקונים הדוחים שלי! (אני בטוחה שהגעלתי אותכם -_-)